חשיבה על המציאות מזוויות שונות: הדרך הקשה של הבינתחומיות

 

 

 

אני חושב שהמימד ההומניסטי של המדע לעולם לא יכול להפסיק להיות הבסיס המכונן של המדע בכלל. במדע אני מתכוון גם לכל ההתמחויות שצמחו, לאחר הרנסנס, לקראת חקר הטבע, וגם אלו שצמחו לקראת לימודי מדעי הרוח בכלל. לכן מלכתחילה היה פיצול בין הטבעי לחברתי בהתפתחות המדע. עם זאת, הרוח המדעית, כפי שאנו מבינים אותה כיום, מופיעה לראשונה בתתי המחלקות שהתמסרו לחקר הטבע, בעוד שההתמחויות של הידע ההומניסטי נטו להיות מוגבלות לפילוסופיה בכלל לפני המהפכה התעשייתית במאה השמונה עשרה. המשמעות היא שהפיזיקה המדעית מתנתקת מהפילוסופיה מאז סוף הרנסנס וממנה גם ממדעי הטבע האחרים, כמו כימיה וביולוגיה. רק עם התפתחות המהפכה התעשייתית, בשלביה השונים, החלו "מדעי האדם" להיות מובנים מעבר לפילוסופיה עצמה.

 

ככל שהטוטאליות הפילוסופית של החשיבה על העולם ועל עצמך מפורקת על ידי התמחות הידע החלקי על המציאות הקונקרטית, פיצול הידע המדעי מאבד גם את הרעיון של כל מה שהיה קיים קודם לכן עם הרנסנס (וביוון הקלאסי). לא שההתנגדות לפיצול הידע לא התרחשה לרעת האחדות הדיאלקטית של התבונה, כפי שאנו יכולים לראות בעבודתו של מרקס, אלא הנטייה השלטת בחברה הקפיטליסטית, עם התפתחות כוחות הייצור בכלל (כולל כוחות הייצור). של השכל) זה היה במובן של פיצול ופיזור, באופן שמסורת הידע ההומניסטית וההוליסטית העתיקה, שהיתה בתקופת הרנסנס, מאבדת קרקע לטובת חלקיות שאינה מתקשרת עוד._cc781905-5cde-3194 -bb3b-136bad5cf58d_

 

תהליך זה הושתל גם במדעי החברה, באופן שבסוף המאה ה-20 כבר היו קשיים גדולים בדיאלוג וחיבור של מדעי החברה חלקיים (עם נוכחות של מושגים, ידע אמפירי והון קריטי עצום. נצבר בעבודות באיכות תיאורטית של מדעני חברה שונים, בזרמים פנימיים שונים ובמדעי החברה חלקיים שונים, כגון סוציולוגיה, כלכלה, אנתרופולוגיה והיסטוריה). לדעתי, הדבר פוגע במיוחד באחדות הידע האנושי ובעצם המטרה של המדע, שאין להתנכר לשיפור איכות החיים של בני האדם בכלל. כמובן שאני יודע שהקפיטליזם נוטה להדגיש את הניכור של הידע המדעי עצמו לרעת החברה כולה (מכיוון שלפעמים הוא נוטה להתייחס למדע, לפחות בפניו הבוטות והרגילות לשתי המהפכות התעשייתיות הראשונות. עצמו כקלט בסיסי לשעתוק ההון כ"דבר" השולט באופן בלתי אישי בגורלות החברה). עם זאת, אני גם יודע שהתנועות החברתיות והפוליטיות שמתנגדות לקפיטליזם בפניו האכזריות והנצלניות ביותר, נלחמות לצמיתות לחידוש הבסיס ההומניסטי של המדע עצמו כטובת המשותף של החברה (לעיתים עם התקדמות, לפעמים עם נסיגות).

 

מהסיבות האלה אני רוצה להתמקד עכשיו, קצת, במיוחד בבסיס ההומניסטי של מדעי החברה בכלל. כלומר, למשל, אופקי הידע האמפיריים, ההיסטוריוגרפיים והתיאורטיים של מי שיש להם רק את ה"כלכלי למהדרין" כפרמטר, קצרי רואי לראות מימדים אחרים של דינמיקה סוציו-אקונומית שאינם רגילים לכימות ולסטטיסטיקה._cc781905-5cde- 3194 -bb3b-136bad5cf58d_ כלומר, הם נוטים לחשוב על הכלכלי כממד אובייקטיבי לחלוטין של המציאות, נטייה שיש לה דחף למוסס את התרבות והפוליטית כמציאות שהיא גם אובייקטיבית (אך עם מרכיביהן הסובייקטיביים) ודיאלקטיות. הקשורים קשר הדוק ל"עובדה כלכלית" בפני עצמה. מסיבה זו בדיוק, נוטים להתעלם מהתחום החברתי והפוליטי בניתוח המבנה והמצב הכלכלי, כאילו אינם קשורים באופן אינטימי עם הדינמיקה של הכלכלה עצמה. זה גורם לקשיים מסוימים בניתוח עצמו, שכן הוא מייצר דימויים מסוימים מטושטשים ולא אמיתיים בייצוגי המציאות שלו (שתמיד נראה הרבה יותר דינמי וסותר ממה שנראה בייצוגים תיאורטיים כאלה).

 

מצד שני, אופקי הידע התיאורטי והאמפירי של מי שיש להם רק חזון המבוסס על הממד החברתי או הפוליטי, כפרמטר, הם גם קוצר ראייה לראות את הממד הכלכלי שבלעדיו החברתי-פוליטי לא היה מתקיים כשלעצמו (בלעדיו לייצר את המרכיבים החומריים של החיים, עם כל ההשלכות שזה כרוך, אין דרך להתקיים ולעשות פוליטיקה). זה יכול להוביל להיפרטרופיה של הממד החברתי או הפוליטי, בניתוח של מדענים אלה, כאילו הם יכולים להתקיים מעצמם, ללא תלות בשיקולים כלכליים (מה שלא אפשרי). לכן, לא מדובר בחומרנות וולגרית פשטנית (כביכול מרקסיסטית ולניניסטית) שאנו מאשרים, כאילו פוליטיקה ותופעות חברתיות היו רק השתקפויות מכניות של עובדות כלכליות במובן המוחלט. זה לא מה שכתב מרקס, שלא לדבר על מדעני חברה אחרים שלא היו מרקסיסטים. מה שהוא הוכיח הוא שאכן היה קשר אימננטי ודיאלקטי בין התופעות הכלכליות עצמן לבין החיים החברתיים והפוליטיים, באופן שלמרות שלכל אחד מהתחומים הללו יש את האוטונומיה שלו מול האחרים, הוא יסוד כלכלי המבטיח (ומגביל) את בסיס הקיום האמיתי של כל חברה, לאורך ההיסטוריה. לא שזה הכלכלי, כשלעצמו, שמתערב במודע בספירות החברתיות והפוליטיות של חברה, כי אחרי הכל, מכונות אינן חושבות, ולא כלים, ועוד פחות מכך כדור הארץ; מי שחושב ופועל הוא האדם, שעובד, חי, מתייחס עם אחרים ועם עצמו, במבנה חברתי, כלכלי ופוליטי מסוים.

 

המשמעות היא שהאדם, בתוך אילוצים חומריים ברורים, המגבילים את חופש הבחירה שלו, הוא שיעצב, במודע או שלא, את היחסים החברתיים והעובדות הכלכליות שבהם הוא מוכנס. כמובן, בחברה קפיטליסטית ומודרנית, הוא לא עושה זאת באופן אינדיבידואלי או בקבוצות קטנות, אלא באמצעות היחסים החברתיים והפוליטיים שהוא יוצר בינו לבין בני גילו (ממעמד חברתי, קטגוריית עבודה ספציפית, או במסגרת החברתית או הפוליטית שלו. קבוצה גיאוגרפית, בתוך המבנים המשפחתיים שלהם). בניגוד למה שאמרה גברת תאצ'ר, פנאטית ניאו-ליברלית פונדמנטליסטית, אין אינדיבידואלים אלא חברות (החל מהעובדה הפשוטה שאף אחד לא יכול להיוולד יש מאין, אלא מאבא ואמא שגם להם יש הורים. , אחים ואלף דומים שמרכיבים איתם את החברה שקיימת מראש כל פרט ופרט).

 

האתגר שהשיק במקור מרקס, אך לא רק על ידו אלא גם על ידי מדעני חברה אחרים, מאז המאה ה-19, הוא לחשוב על חברות כמכלול בעל ביטוי אינטימי. תרומתם הייתה ביסוס עקרונות מתודולוגיים מוצקים, הן לניתוח המציאות הקונקרטית, והן לחשיפת הידע שנרכש בניתוח הקודם זה, דרך מה שנחשף תיאורטית, על מנת להזין את התנועה הקודמת של סקרנות/אתגר הבעייתיות והשינוי. של הדינמיקה החברתית-כלכלית והפוליטית שבה שקוע מדען החברה עצמו (מרקס כינה את הפרקסיס הזה).

 

מכיוון שהמציאות ההיסטורית בה אנו חיים, הן בעולם המערבי והן בעולם המזרחי, באמצע המאה ה-21, הולכת ומורכבת, לא ניתן לקבל אשליה שכל מדען חברתי באמת יכול לבצע לבדו ניתוח כולל של כלכלה סוציו-אקונומית. ותופעות פוליטיות, בתהליך ההיסטורי המורכב שלהן. לכן, לא ייתכן שאין חלוקה מורכבת באותה מידה של עבודה אינטלקטואלית בין מדעני החברה. כלומר, אין כל נזק במדענים חברתיים מסוימים המתמחים בחקר היבטים כלכליים, חברתיים ופוליטיים (או אנתרופולוגיים), או בחקר התהליך ההיסטורי עצמו (גם אם שומרים על ההתמקדות בהיבט הכלכלי, החברתי, הפוליטי או תרבותי). אי אפשר, בהתחשב ברמת העומק של מדעי החברה עצמם בשלב ההתפתחות הנוכחי שבו הם נמצאים, לחשוב שמדען חברה יחיד יכול לא רק לשלוט בכל הידע האפשרי על התחום הספציפי שלו, אלא אפילו גרוע מכך. , מקיפים את כל שאר הממדים של תופעות סוציואקונומיות, פוליטיות והיסטוריות. אבל אפשר לחשוב שאולי יש מאמץ קולקטיבי של התקרבות קבועה לשאר תחומי הידע הקשורים, לפחות באותו תחום של חקירה מדעית וחברתית.

 

הרי עם המהפכה התעשייתית השלישית, מדעי הטבע ומדעי החברה היו צריכים להתאחד בצורה יותר שיטתית, כדי למנוע דרכי חשיבה מנוכרות ומנוכרות ולייצר את הממשי מלרמוס את כולנו. לא מכונות ממוחשבות ייקחו, יותר ויותר, את תפקיד הגברים בכיוון של כוחות כלכליים וייצור; אלא בני האדם שלמענם (וממנו) המדע נולד (התקדמות המדע חסרת ערך אם היא לא למען שיפור איכות החיים של הקהילה האנושית).

 

אלברטו נסיאסנה

Jaguariúna, 31 באוגוסט, 2013

 

1. Levi-Strauss עשה מחקרי שטח רבים במרכז ברזיל ובאמזון כשהיה פרופסור 5P781905-5cde-3194-bb3b-136bad5cf58d_כשהיה פרופסור 09cc-5bd-3cdological 5p1c6c1c6c161 ו-3000000001111111 כפי שהוא עצמו אמר, ברזיל היא שלימדה אותו להיות אנתרופולוג, ובמובן מסוים, יוקרתו האקדמית והמדעית נוצרה כאן באדמתנו בסאו פאולו וברזיל (בזכות החברות הילידיות הברזילאיות ותרבויותיהן, שמהן הוא ספגו את האלמנטים המבנים המבניים החיוניים, קלוד, לוי-שטראוס הפך לאחד מגדולי האנתרופולוגים, בין אם הפרשנים הפוסט-מודרניים של המאה ה-20 אוהבים זאת ובין אם לא, וזאת הודות לברזיל).

 

2.  אני לא אומר שמדעי החברה צריכים להיעשות רק מדרך אחת, אלא שהוא צריך להיות גם דיאלוג נדיב עם "מושא המחקר" שלו (שכמובן, אינו רק אובייקט, אלא נושא מלא כבוד אנושי שצריך לחלוק עם החוקר עצמו). לכן אני שמח לראות עמים ילידים בעצמם מנכסים את כל מה שהידע האנתרופולוגי שנוצר לגביו אותם על ידי חוקרים ממוצא אירופי, גם אם בעקיפין (כמו במקרה של אנתרופולוגים ברזילאים). יתרה מכך, אני רואה בשמחה רבה את התנועה שמבוצעת על ידי ילידים רבים שהופכים לאנתרופולוגים בעצמם (ויכולים לנהל דיאלוג, בביקורתיות, עם יצירותיהם של אנתרופולוגים אירופאים שעשו את הקריירה האקדמית שלהם בזכות חקר התרבויות הילידיות שלהם). מצד שני, אני רואה שהאנתרופולוגיה עורכת ביקורת עצמית משלה ויוצרת אמצעים אתיים ומתודולוגיים של דיאלוג, על בסיס שוויוני, עם עמים ילידים, מבלי להכפיף אותם לתחום הקר של מדע דה-הומניזציה. אחרי הכל, הדבר האתי ביותר הוא שהידע המדעי שנוצר על עמים ילידים יוחזר לעמים האלה.

 

 

סחלבים של היער האטלנטי כמו עושר עדיין בממדים גרועים

 

זה בא מהתקופה הקולוניאלית, לא בגלל האינדיאנים, אלא בגלל המנטליות הקולוניסטית הבורה של הקולוניסטים הפורטוגלים (ואני רוצה להבהיר שלא בגלל שהם היו פורטוגלים, כי גם לאירופאים האחרים הייתה אותה מנטליות), הבורות. לגבי הפוטנציאל הכלכלי של המינים שלהם המצויים בביומות שלנו. לא במקרה, המוצר הראשון של החקלאות הקולוניאלית היה ירק ממוצא הודי, קני סוכר. כמובן, אני לא רוצה להתעלם מההקשר המסחרי של הזמן ולהשליך עליו ערכים נוכחיים. לא מדובר על כך, אלא להצביע על עובדה קונקרטית שאינה מגיעה מעכשיו, הבורות השיטתית שלנו לגבי הפוטנציאל הכלכלי של המגוון הביולוגי שלנו.

 

לא במקרה היער האטלנטי נהרס בצורה כה לא טקסית בחמש מאות השנים הללו של כיבוש הטריטוריה הזו של פינדורמה. גרוע מכך, הוא נהרס על ידי הצתות והריסת ערכים שאם היו נסחרים, היו מניבים הרבה או יותר מזהב שנלקח מהמכרות. המתיישבים, העבדים והמסטיזים שבפיקודו לא ראו שימוש בעצים ובשיחים, או בבעלי החיים העצומים הקיימים ביער האטלנטי שמצאו בחוף הברזילאי (אך יש להוציא את אוכלוסיית הקאיצרה מהקשר הטורף הזה עם יער). הם העדיפו לצמצם לשתול קנה סוכר, למשל, ואחר כך קפה. רק בכך שעשו זאת (מתן פרשנות משפילה חדשה לפרקטיקות הילידים של קוווארה, שמעולם לא היה בקנה מידה כזה, ועוד פחות מכך לשתול שטחים גדולים עם מין אקזוטי יחיד, במטרה לייצא אותו), הם השליכו לפח. עושר שלא ניתן לחשב.

 

לא במקרה, למשל, גרמניה [1] (מדינה שתהיה לה תעשייה כימית רבת עוצמה במאה ה-19) תהיה כל כך מעוניינת לחקור את הביומות שלנו, ללכת בדרכו של פון מרטיוס, למשל. חוקר הטבע הבווארי הזה, שהצטרף לפמליה של ד' לאופולדינה כשהיא הגיעה לברזיל כדי להתחתן עם ד' פדרו הראשון, בילה שלוש שנים בחקר הביומים שלנו, אבל מה שהוא עשה לא היה מחקר מדעי_cc781905-5cde-3194-bb3b- 136bad5cf58d_supposedly-5195-5190-5195-5190-5195 bb3b-136bad5cf58d_"חסר עניין" כפי שניתן לשער היום, כי "אהבת science" כשלעצמו (לא שהוא לא היה חובב גדול של התקדמות הידע הבוטני בזמנו ולא שהוא עשה זאת לא להפוך למבשר הקלאסי הגדול של הבוטניקה המודרנית הנהוגה היום במאה ה-21); הרבה פחות עם עניין שימור שאופייני לחובבי איכות הסביבה בני זמננו, אבל לא לחוקרי טבע בני זמננו. כלומר, באותו זמן שהוא חקר, במשלחותיו לברזיל (לגרמנים היה מעט ידע על הפוטנציאל הכלכלי של פנים דרום אמריקה ורצו להדביק את המתחרים האיבריים, הבריטים והצרפתים שלהם), הוא היה גם בחירה, אריזה בפחיות ושליחת דגימות ועוד דגימות של החי והצומח שלנו לגנים הבוטניים הגרמניים (במקרה הזה, בעיקר זה במינכן).

 

בעוד שכאן, בצד זה של האוקיינוס האטלנטי, מעט היה ידוע על הערך שמינים מסוימים של סחלבים [2] יכולים להגיע אליו בשוק הבינלאומי, חוקרי הטבע שהחלו לפלוש לשטח ברזיל, עם פתיחת הנמלים ב-1810, כבר ידע וכבר עשה באופן שיטתי את מה שנקרא היום ביופיראטיות. סחלבים, למשל, השיגו ערכים גבוהים בשוק האירופי במאה ה-19, הן בשל ערכם האסתטי והן בשל איכויותיהם הביולוגיות (זהו צמח נוי שממשיך לחיות ומספק פריחה חדשה מדי שנה), כמו גם בשל תכונותיו. פוטנציאל כלכלי ופרמצבטי. וקולינרי (וניל, למשל, מגיע מסחלב). 

 

הדבר המעניין הוא שרבות מהתרופות היקרות מתעשיית התרופות הרב-לאומית שאנו קונים היום מקורן בצמחים ביערות שלנו, דרך המחקר הביוכימי שביצעו מדענים אירופאים על המין שלנו כדי לבודד עקרונות פעילים ואלמנטים שישמשו מאוחר יותר. התעשייה הכימית ובתעשיית התרופות.  לכן, אנחנו עדיין משלמים היום את המחיר עבור בורות של חוסר הידיעה והרוח המושבית שלנו, שלא מוותרים בקלות על הרוח שלנו. הם עושר יקר שלא יכול להיות שהם חייבים לוותר, למען האינטרס הלאומי שלהם (לא רק למען הפטריוטיות, אלא למען האינטרס הכלכלי). למרבה המזל, המשוואה הזו משתנה היום כך שהם, שהיו להם את הידע הבוטני והכימי, אבל לא את המינים שהיו לנו, ואנחנו, שהיו לנו את המינים, אבל לא את הידע הבוטני והכימי, הופכים שווים בגלל קידום המדע בברזיל (ואנחנו נתקדם עוד יותר).

 

אנחנו   כותבים את הפוסט הזה כדי להזכיר לכם שיש לפטור סחלבים (רבים מהם אפילו לא התגלו עדיין, בפנים היערות שלנו ולא נחקרו מעט) כצמחים יפים בלבד, אבל בזוי מנקודת מבט כלכלית (כמשהו שלא כדאי לשמר). למי שלא יודע, סחלבים מסוימים יכולים להיות שווים U$200,000.00 או יותר בשוק הבינלאומי. ההולנדים יודעים כמה יכול להיות שווה ייצור ומכירת פרחים, וזה לא חדש (רק תזכרו את קדחת הספקולציות שהייתה בהולנד עם פקעות הצבעונים, שהן כיום סמל לאומי בהולנד)._cc781905-5cde- 3194-bb3b -136bad5cf58d_

 

לא רק נחיה על נפט, אלא גם (בזכות הכסף המתקבל מנפט) על מחקר מדעי יישומי שיגלה אינספור מינים שנמצאים בינינו ויכולים להפוך למזונות תרבותיים מזין ובריא (אבל אנחנו לא מודעים להם בגלל האכילה הרגלים שיש לנו כרגע) לחקלאות שלנו (אמברפה שם כדי להראות לנו שהעידן שבו בזנו לעושר הצמחים שלנו, בעוד שזרים כמו מרטיוס השתגעו ממנו) הסתיים; או תרופות וחומרים שישמשו לא רק בתעשייה הכימית והפרמצבטית, אלא גם בתעשייה בכלל. בנוסף, חקלאות טרופית לא קיימת רק כדי לייצר מזון, אלא גם מוצרים מהצומח המהווים חומרי גלם לתעשייה (ראו מקרה הכותנה, מקור חשוב לחומר גלם לתיעוש אנגליה). אמברפה היא זו שפיתחה מגוון של כותנה שנולדת בצבע (אך ללא שימוש בטכנולוגיית הנדסה גנטית, כי יש דרכים אחרות לבצע שיפור גנטי ללא שימוש בטכנולוגיה טרנסגנית).

 

מלבד כל זה, המחקר האנתרופולוגי עצמו (במידה שהעמים הילידים עצמם משחררים את עצמם מהחנכתם של אנתרופולוגים לבנים, עם התיאוריות המושבות שלהם, כפי שאמר דארסי ריביירו) יעמיק ויפיץ לציבור הרחב את העושר העצום הכלול ב- knowledge ethnobotanics of our_cc781905-5cde-3194-6_bb3b-1905,swamping the camp. עושר שהוזנח וממשיך להיות מוזנח במשך מאות שנים (ומה גרוע מכך, נהרס, בגלל רצח אתנוסי מתמיד של האוכלוסיות הילידיות שלנו). טוב או רע, בתחילת המאה ה-21, עם התקדמות ומכשולים, כמו כל תהליך היסטורי עמוק יותר, אנחנו כבר מצליחים להחזיר את כל זה לטובת העמים הילידים (הן מכיוון שהרגע ההיסטורי האחרון הזה היה התקופה שבה המספר הגדול ביותר של תיחום אדמות ילידים, ומכיוון שהאוכלוסייה הילידית מצליחה להתאושש מההתרוקנות הנגרמת מחמש מאות שנים של שליטה של הקבוצה האתנית הברזילאית לוסו הגדולה יותר).

 

אנא, לכו לאט עם הפסולת, כי היער שביר, ולמרבה המזל, אנו יכולים כעת להעריך בצורה מדויקת יותר את הנזק שגרמנו לאקלים שלנו על ידי כריתת היערות. אני לא מדבר רק על התוספת של CO2  לאטמוספירה, אלא גם על ה-atmospheric water_cc731cd-905cf58cd-atmospheric water351905-5cde-3194. יער שנכרת באופן מיידי גורם להפחתה של מחצית מרמת  של הגשמים שהיו לפני כריתתו. משמעות הדבר היא שקו החוף של צפון-מזרח ו-the coastline עצמו, לאורך מזרחה של אזור זה, אלמלא מתקופת היובש שלו ממושכת ביותר של אזור זה. לקצץ לשתול קנה סוכר. הקטינגה עצמה היא סוג של יער וכריתתו רק מגבירה את הבעיות הנובעות מבצורת, במעגל קסמים שניתן לשבור בקלות על ידי שיקום הקטינגה עצמה. מצד שני, הודות להתקדמות המדע ושל modern agronomy modern עצמו, אפשר לשתול פחות את השטחים7091, לנטוע את השטחים שלו. 5cde-3194-bb3b -136bad5cf58d_לשיקום כיסוי הצמחייה המקורי, כפי שאני מגן, בתוך תנועה רחבה שלא הומצאה על ידי, נלחמת למען שיקום היער האטלנטי (לפחות 30% ממנו היא המטרה).

 

לכן יש צורך לפקוח את עינינו לעושר הצמחי שלנו, כי אנחנו ישנים על עושר שאנחנו אפילו לא חושדים שקיים וצריך לחקור אותו ולהפוך אותו למוצרים המעשירים את המורשת הכלכלית והתעשייתית שלנו בכלל, לא רק סחורות, אלא כחומרי גלם למוצרים בעלי ערך מוסף גבוה, כמו ייצור תרופות המשמשות לטיפול בסרטן, למשל.

 

אלברטו נסיאסנה

 

Jaguariuna, 2 בפברואר 2014

 

ציוני:

 

1.ברל מרקס מספר כיצד גילה את חשיבות הצמחייה הברזילאית בגרמניה רק בשנות ה-20. עד אז, כמו רוב הברזילאים ממעמד הביניים, הוא חי עם הגב לעושר העצום והיפה הזה שיש לנו סביבנו. הוא מספר מאוחר יותר, במסעות החלוציים שלו בחיפוש אחר מינים חדשים עבור פרויקטי הגינון שלו, כמה מנוכר היה לראות שהערים הקטנות של האמזונס הברזילאי עצמה, בכיכרותיהן, במקום להעריך את המינים העשירים מאוד של הצומח המקומי. , הפך אותם למכוערים. עם דגימות אקזוטיות (זה אפשרי רק היום כי יש לנו את המנטליות הקולוניסטית הזו שמובילה אותנו לחשוב שכל מה שהוא שלנו וטרופי נחות מאירופה וצפון אמריקה, עד כדי כך שאנחנו כורתים את העצים שלנו לשתול, באותו מקום, דגימות מאירופה, צפון אמריקה, אסיה או אוסטרליה). אנחנו עדיין לא יודעים, בערים שלנו, להבדיל בין ראוותני (אפריקאי) לסיביפירונה (דגימה מקומית של היער האטלנטי). לכן, כאדריכל, מתכנן ערים ואמן פלסטי, היה זה ברל מרקס שלימד אותנו, ברוח האנתרופופגית הטובה ביותר של השבוע של 1922, כמה יופי שאין שני לו בביומה שלנו ושלא צריך רק 5cde-3194- bb3b-136bad5cf58d_dela, mas יודע להעריך אותם (הוספת ערך כלכלי) בגנים הציבוריים והפרטיים שלנו. איתו, בפעם הראשונה, במקום לייבא עיצוב גינות אנגלי (שהיה אופנתי במאה ה-19), התחלנו לייצא את עיצוב הנוף והפרחוני שלנו.

 

2. Vanilla, שהוא פרי סחלב, במחיר גבוה מאוד לקילו, וזה ידוע כבר מזמן (אגב, לפורטוגלים הייתה קנאות אמיתית לפירות אלו שמקורם באיי הודו המזרחית, עד כדי כך שהם יצאו לים אחריהם, חזרו עם הקרוולים והספינות שלהם עמוסות ציפורן, קינמון, פלפל שחור, אגוז מוסקט וכו'; מה שנקרא תבלינים ששווים יותר ממשקלם בזהב). אבל מכיוון שהם לא היו אלה שגילו את שיטת utilidades  השיטה for_cc781905-58d_utilidades  עבור_cc781905-58d_events in the spp781905-3194cd מאשר באינדונזיה), הפנו עורף ל possibilities  של עושר עצום שהיה זמין רק ביער האטלנטי er781905-9b199 (ביער האטלנטי 505-150-9 -136_cf לגלות את עושר הצמחים של האמזונס וזו הייתה אחת הסיבות לכך שפומבאל עשה הכל באסטרטגיה הגיאופוליטית שלו כדי לשמור על הטריטוריה הזאת בידי הפורטוגזים במאה ה-18). לא שאני מכחיש כאן את כל ההתבוללות החלקית שעשו המתיישבים הפורטוגזים מדגימות צמחים שהאינדיאנים לימדו אותם להעריך. עם זאת, העושר האתנובוטני בו שלטו העמים הילידים השונים היה והוא מורכב הרבה יותר מהבסיס המשותף שנותר כמורשת חומרית ובלתי חומרית של התרבות הפופולרית הברזילאית (יש עדיין הרבה מה לחקור ולגלות בתחום זה).